שיטת סאטיה לוגו

גוף, שפה ותודעה



הכל מתקיים או מתהווה בשפה. אין דבר שיש לו קיום מחוץ לשפה.
המציאות מורכבת בסך הכל משני סוגים של שיחות: שיחות פנימיות – עם עצמי, ושיחות חיצוניות – עם הזולת. מזה מורכב הכל.
החיים בכללותם מתנהלים דרך שפה בתוך מערך תקשורתי.
זה אומר שלמילים יש כוח שעובר דרך הגישה והאווירה שבה הן נאמרות.
הכוח של המילים הוא זה שמעצב הכל, לחיוב או לשלילה.


הדרך שבה כל אדם מתאר את עולמו היא פרטית, סובייקטיבית ומקודדת, והיא פונקציה של כל התהליכים שעבר בחייו.
כשאדם אומר: "קשה לי", יש מאחורי ה"קשה" הזה עולם שלם, פרטי וסובייקטיבי. אם נחשוב מלכתחילה שאנחנו מבינים מה זה "קשה" – אנחנו טועים.

אחד ממנגנוני ההגנה שלנו כבני אדם הוא הסחות דעת שפתיות.
השפה היא ראי התודעה.
אנשים בוחרים מילים מסוימות ומשתמשים בשפה שלהם שלא בטעות או באקראיות מפתיעה.
בשפה של הלקוח נמצאת ההתנהגות שלו.
השפה היא מקור לחקירה ולהתבוננות.
רובינו חיים את חיינו לא כחוויה ישירה אלא כתלויים באחיזה שלנו בשפה.
השפה היא חשובה ביותר, מעצם היותה מוגבלת ולא ריקה.
לכן מאמן סאטי הוא קפדן מאוד בשפה. הדרך שבה מתוארת המציאות בשפה היא אינה המציאות עצמה.
לכן קשה לנו לגשת לדברים שאינם מופיעים בשפה, כמו למשל במקרה של תחושות.
קשה לאנשים להיות בקשר עם התחושות שלהם כי הרבה פעמים הן לא קיימות בשפה.
מצד שני, שפה מעצבת מציאות.

במילים אחרות, דרך השפה אנחנו מוגבלים פעמיים: פעם אחת – בכך שההתייחסות שלנו לדברים אינה ריקה, כיון שהשפה אינה ריקה.
פעם נוספת – בכך שהשפה מעצבת מציאות ותרבות.
מה שמאפשר לנו לשמור על ריקות זו החקירה האונטולוגית – ההתבוננות בעובדות הקיימות במציאות, ובכלל זה בתחושות.
התבוננות כזאת מעודדת ריקות ותוכה מתאפשר חופש.